<h1>סמ"ג עשין דרבנן סימן ב'</h1>
<h2>דף ג:</h2>
מי שהיה לפניו מת וכלה מניח את הכלה ומתעסק במת וכן הוא אומר לב חכמים בבית אבל, מת וכלה שפגעו זה בזה בדרך מעבירין המת מלפני הכלה והכל עוברין מלפני המלך (ע"פ רמב"ם אבל פי"ד ה"ח) כדאיתא בכתובות פ"ב (י"ז א'). עוד שם מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה, אומר מורי רבינו יהודה [ד]דווקא בשעת הוצאה וקבורה מבטלין (מו"ק כ"ז ב' תד"ה אסורין). ובפ"ק דמגילה (ג' ב') משמע [ד]דווקא להוצאת מת מצוה מבטלין שאומר מת מצוה ותלמוד תורה מת מצוה עדיף אבל בתוספות (שם ובכתובות י"ז א' ד"ה להוצאת) פירשו דלאו דווקא נקט מת מצוה לענין זה אלא נקטיה לדברים אחרים שמביא שם. ובירושלמי דאלו עוברין (פסחים דף כ"ד א') גרסינן רבי אבהו שלח רבי חנינא בריה [יזכה] בטבריא, אתון אמרין ליה גמול חסד הוא שלח ליה המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך בטבריא כבר נמנו בעליית בית אריס בלוד שהתלמוד קודם למעשה רבנן דקיסרין אמרין הדא דאת אמר אם יש שם מי שיעשה אבל [אם] אין שם מי שיעשה המעשה קודם לתלמוד. עוד שם (כתובות שם), מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת [ולהכנסת כלה לחופה] במה דברים אמורים כשאין לו כל צרכו אבל יש לו כל צרכו אין מבטלין, אבל אותם שאין לומדים חייבין להתעסק עמו (ע"פ רמב"ם שם ה"ט). ואמרינן במועד קטן (כ"ז ב') מת בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה עד שיקברוהו ואם יש חבורתא מותרין, פירוש שיש חבורות המתחלקין להתעסק במתים שמאחר שיש שם מי שיתעסק בצרכיו מותרין (ע"פ רמב"ם שם ה"י). תלמיד חכם שמת אם לא היו עמו ששים ריבוא מבטלין תלמוד תורה להוצאתו היו שם ששים ריבוא אין מבטלין ואם היה רב מלמד לאחרים אין לו שיעור אלא מבטלין הכל להוצאתו (ע"פ רמב"ם שם הי"א ע"ש). ופסק בשאלתות דרב אחאי (ל"ד הו"ד בכתובות י"ז ב' תד"ה אבל) דממילא שמעינן דלמאן דלא קרי ולא תני אין מבטלין אם יש לו מתעסקין כדי קבורה בעלמא. קוברין מתי גוים ומנחמין אבליהם ומבקרין חוליהם מפני דרכי שלום (רמב"ם שם הי"ב) כדאיתא בפרק הניזקין (גיטין ס"א א').
<h2>דף כט.</h2>
בתי קברות אסורין בהנאה, כיצד אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין עושין בהן מלאכה ולא קורין בהן ולא שונין בהן, כללו של דבר אין ניאותין בהן ואין נוהגין בהן מנהג קלות ראש (רמב"ם אבל פי"ד הי"ג). ובפרק בתרא דמגילה (כ"ט א') תניא אין מלקטין בהם עשבים מפני כבוד המתים ואם לקטן שורפן במקומן, כתב מורי דווקא כשהן על הקברים עצמן (תד"ה אין). תניא בפרק מי שמתו (ברכות י"ח א') לא ילך אדם בתוך ארבע אמות של קבר ותפילין בראשו או ספר תורה בזרועו ולא יתפלל שם, וברחוק ד' אמות מותר (המשך לשון הרמב"ם שם) וכן בפרק משוח מלחמה (סוטה מ"ג ב') אמר רבי אליעזר בן יעקב מת תופש ארבע אמות לקרית שמע. אמר שמואל בפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ז ב') עפר הקבר אינו אסור בהנאה שאין קרקע עולם נאסרת, אבל קבר הבניין אסור בהנאה (לשון רמב"ם שם הי"ז) אחר שנקבר בו המת אף על פי שפינה המת למקום אחר. המת אסור בהנאה כולו חוץ משערו וכן ארונו וכל תכריכיו אסורים בהנאה, אבל כלים המוכנים לתכריכין לא נאסרו בהנאה, והלכה כרבא שאמר בפרק נגמר הדין (שם) אפילו ארג בגד למת לא נאסר עד שיגע במטה הנקברת עמו שאין ההזמנה אוסרת (ע"פ רמב"ם שם הכ"א), מסקינן שם (מ"ח ב') כי כל הכלים שזורקין על המת על המטה הנקברת עמו אסורין בהנאה שלא יתחלפו בתכריכין (רמב"ם שם הכ"ב), היו אביו ואמו מזרקין בו כלים מצוה על האחרים להצילם ואם הגיעו למטה הנקברת עמו אין מצילין אותם (רמב"ם שם הכ"ג ע"ש).
